סביבו מחברים שהם דמויות מוכרות ברמה בינלאומית. למשל רושל אוונס, המשוררת האמריקאית הגדולה, שכותבת: ”זהו השיר שחיברתי מתוך חקירה פנימית מדיטטיבית על עבודתו של רועי סופרין“.
מאמרים אלה הם לא רק ביקורות טקסיות ופורמאליות. הם גם ביטויים של משהו אינטימי ויצירתי - כלומר של מה שאמן אמיתי אמור לעורר בכל אחד מאיתנו: יצר לאמנות. אמנות לשם אמנות. אמן איננו יכול לצפות ליותר מאמנותו. אותו הדבר נכון גם עבור הקורא
|
|
אמנים ויוצרים. הם מדברים על עבודתו של סופרין דרך ניסיונם האישי וחוויותיהם: כל אחד מהם מקדם נקודת ראות שונה ולעתים הם מעלים טיעון ומתווכחים, מציעים הצעה, ואף יוצרים. הם מתארים, כל אחד בדרכו, את עבודתו וכיצד העמידה אותם במבחן עצמי תובעני.
זוהי המחווה הגדולה ביותר שיכולה להנתן לאמן. סופרין עצמו יהיה מופתע מן התגובות שנכתבו בידי שמות מובילים באמנות חזותית, ספרות, מדיה ופסיכולוגיה. סופרין הצליח, במהירות, להשפיע רגשית ולקבץ
|
|
רוב המונוגרפיות* בנושא עבודתו של אמן נכתבות על פי מילון מונחים אקדמי. יש להן נטיה לנוח בצורה סטאטית על מדפי הספריות. תוכן הספרים אינו משקף את מה שבאמת מאפיין אמן מסויים - ונמצא מאחורי הקלעים של תהליך העבודה: מאבק פנימי אישי, דרישה לתקשורת, חתירה לייחוד אסתטי ורעיוני, צורך בחידוש מתמיד, רצון ליצור שלמות.
כאן, בניגוד לכך, כל התכנים נמצאים בהערות ובמאמרי ידידי האמנות של רועי סופרין. מחברי המאמרים הם בעצמם |
